8/2/1974
אני כותב אליך את מכתבי האחרון והראשון, כנראה, לעיניך.
אני מקווה שהפעם יגיע מכתבי זה אליך ולא אל חתנך כבפעמים קודמות, את כל המכתבים ששלחתי אל הכתובות הישנות המוגנות, ניטר הוא ומצאם.
כיצד הגעת למצב עגום זה ששולט הוא במידע המועבר אליך?
מען זה הינו האחרון השמור בזיכרוני.
מקווה אני שלא את הכל גילית לו והשארת פתח של תקווה ואור לידידים הותיקים.
כמעט ארבע שנים שאני משרת אותו.
שמי הטוב הוכפש כסוכן כפול ומסוכן שיש לנתק עימו מגע.
כל זאת בעוד איציק, חתנך המנוול, יושב בקולנוע שביט כמלך בממלכה לא לו.
מנהל אותי מרחוק.
חיסלתי עבור אנשים.
נשים וילדים הכריחני להרוג.
חשבונותיו בשוויצריה מלאים וכבר מחשבים להתפקע.
השרת הוא קורא לי, ואני משרתו הכבול באזיקי זהב.
אני כותב אליך ודמעות מציפות את עיני.
בורח אני מאירופה ומקווה שידו הארוכה לא תשיגני..
מקווה אנוכי שתשמור על שלמות משפחתי, אך גם על שלמות משפחתך שמור.
שים עינך על בתך- טלי.
אם יקרה משהו, חלילה ליואב, דע לך שדמה בראשך!
היא תשים קץ לחייה ללא היסוס!
ודאי ידעת כל השנים ושתקת. כפי שהינך שותק כעת בשעה שאתה קורא את מכתבי.
שיניך החשוקות חוסמות את מוצא פיך ורקותיך עולות ויורדות כמפעילות את מוחך היוקד תמיד.
הערכתי הרבה נתונה לך תמיד.
הלוואי, הלוואי שאכן יגיע המכתב אליך ולעיניך בלבד.
הארך ימים לראות טוב על פני האדמה.
עמיתך הנאמן
משה (מוטי) וייסברג.
המכתב הקצר הוכנס בין דפי כתב יד המועתק ומתורגם מכתבי ניטשה.
והוכנס אל תוך מעטפת סופרים חומה וגדולה.
כבנוהל עתיק היומין, שום בול לא הודבק על המעטפה
והיא הוכנסה באישון לילה אל תיבת הדואר ברחוב רב צעיר בירושלים.
המען המוגן האחרון נרשם על גבה
"לכבוד
הוצאת דביר, תל אביב"
תגים: סופר גיר
